<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"א</h1>
<h2>דף לב.</h2>
מקבל מתנה אחר שבאת מתנ' לידו או השטר שהגיע לידו יש לשון שיאמר מקבל שאינה כלום ויש לשון שיקבלנה בעל כרחו כגון אם אמ' מתנה זו מבוטלת היא תבטל אי איפשי בה לא אמר כלום ויקבלנה בעל כרחו ויגבה ממנה בעל חובו אבל אם אמר היא בטלה אינה מתנה דבריו קיימין ואינה כלום פי' וחוזרת לנותן ונראה מפי' רש"י אפילו חב לאחרים כי המתנה לעולם לא יצאת מחזקת הנותן אעפ"י שלא היה נאמן בדבר שהיה בחזקתו במקום שחב לאחרים והראב"ד כתב דוקא שלא חב לאחרים כי נתינה בעל כרחו הויא נתינה וכן פריעת ב"ח ורש"י פי' דוקא במקרקעי אם אמר אי אפשי לא אמר כלום כלומר אי אפשי שתהא המתנה קיימת אבל לא הפקיר הקרקע כי אין הקרקע בידו וגובה ממנו חובו בעל חובו אבל מטלטלין קיימא לן הנותן מתנה לחבירו ואמר אי איפשי בה כל הקודם בה זכה מאחר שבאו המטלטלין לרשותו הוי לשון הפקר שמסלק עצמו מהם וכבר יצאו מרשות הנותן והוי הפקר גטין. כתוב בשטר מתנה שמוסר שנתן לו נתתי שדה פלוני לפלוני או נתתיה לו או הרי היא שלו שלם לשון מתנה ודוקא בשטר אבל אמר באמירא בעלמא נתתי אינו כלום אם לא קנו מיניה או במתנת ש"מ דקני באמירה אבל בריא שכתב אתננה לו לא קנה ואם אמר נתתי שדה פלוני לפלוני וכופר המקבל חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר והוי מתנה ומקבל אוכל פירות כתבתי ונתתי לך וכופר המקבל נאמן המקבל ויכול לחזור נותן ואוכל פירות נותן ואם מת מקבל ובנו כופר יתנו פירות ביד שלי' עד שיבאו עדים שנתנה לאביו וקבלה כי יותר הדב' תלוי בהודא' מקבל מהודאת נותן כי מקבל הודאת בעל דין כק' עדי' אבל נותן אולי הוא סבור שנתן לו על ידי אחר והאחר לא נתנה לו ועל כן הוא אומר נתתי ולפיכך נאמן מקבל כשאומר לא כתבת ולא נתת לי אבל כשמת מקבל ונותן אומר כתבתי נתתי לאביך בפני' והבן אומר לא אולי הבן טעה כמו הנותן והוה ליה ספק וספק ולפיכך משלשין הפירות שאם לא היה הבן במעמד אפילו כופ' הבן הויא מתנה וכן פי' התו' גטין.
<h2>דף נ.</h2>
מי שנעשה ערב למי שמחייב עצמו בקנין לתת במתנה לחבירו אף על גב דלא מידי חסרי' כיון דלא עביד מצוה משתעבד ואפילו לא קנו מידו כגון ערב דבשעת מתן מעות ויש מי שכתב דאינו מועיל בלא קנין וראשון נראה עיקר בגטי' בתוספות. הנותן שדה לחבירו על מנת שיזון בו יש מי שכתב שיזון אותו כל ימי חייו וכן שתשמשי את אבא וכן שתניקי בני שיינק כל ימי הנקתו שהם כ"ד חדש ולא דאמי לתנאי בגט כי התם די ביום א' דלצערא קא מכוין אבל הכא להרווחה קא מכוין ויש מי שכתב שדינ' שוה והרשב"א נסתפק בדבר (וכן במוכר על מנת כזה תן לפלוני ותקנה לך שדי או הא לך מנה ותקנה שדך לפלוני או תן מנה לפלוני ותקנ' לו שדה או הילך מנה ושדי קנויה לך כתבתיו בקניית קרקע ח"א).
